רשב"ם על בבא בתרא קל״ט

1 ה"ג והתניא שמין את המחוברין ללוקח - ובתוספתא דכתובות היא שנויה מכר הבן ומת האב אם יש בנכסים מחוברים לקרקעות שמין לו ולעיל מינה קתני הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ופירושה הכותב כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה לבנו והלך אותו הבן ומכר הנכסים הללו בחיי אביו ואחר זמן מת האב זכה הלוקח במה שמכר לו בגופה של קרקע ואם יש בנכסים פירות מחוברין לא זכה הלוקח אלא בגופה של קרקע אבל בפירות אע"ג דמחוברים הן ליורשין הן לפיכך שמין אותן ללוקח ונותן דמיהן ליורשין:

2 ומשני כאן בבנו - מתני' שכתב לבנו ולא מכרן לאחר בחיי האב דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדמפרש לקמיה דלדעת כן אקני ליה גופא לאחר מיתה עם פירות המחוברין דליזכי בהו איהו גופיה ולא לדעת כן שיזכה בהן הלוקח מבנו בחייו אי נמי הבן עצמו לא אקני ללוקח דהוא אחר אלא הגוף ולא הפירות אע"ג דמחוברין:

3 כאן באחר - שמכרו הבן לאחר בחיי האב וה"ה אם כתבו האב לאחר מהיום ולאחר מיתה שאין לו חלק במחוברין:

4 מתני' הניח בנים גדולים וקטנים - בדלא כתב נכסי' מיירי:

5 מתפרנסין - לבוש וכסות:

6 נזונין - מזונות ממש ולפי שפרנסת הגדולים מרובין מפרנסת הקטנים ומזון הקטנים וטפולן מרובה משל גדולים לכך הוצרך לומר שהקטנים מעכבין על הגדולים מלהתפרנס והגדולים מעכבין על הקטנים מליזון מתפוסת הבית אלא חולקין בשוה ויתפרנס ויזון כל אחד מחלקו:

7 נשאו גדולים - נשים ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית לאחר מיתת אביהן קודם חלוקה ישאו גם הקטנים כמו כן קודם חלוקה:

8 ואם אמרו קטנים - לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאים עתה כמו שנשאתם אתם בחיי אבינו:

9 אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם - בחייו נתן והכי מפרש לה בגמ':

10 הניח בנות - ולא בנים:

11 גדולות וקטנות כו' - הכי מיפרשא כולה כדפרשינן גבי בנים:

12 נשאו גדולות - לאחר מיתת האב ישאו נמי קטנות:

13 וזה חומר בבנות - היכא דבנות יורשות מהיכא דבנים יורשין ואיכא נמי בנות בהדייהו שהבנות נזונות מן הבנים בנכסים מרובין כדתנן בריש פירקין דלקמן הבנים יירשו והבנות נזונות דהכי הוה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון מתזנן מנכסי כו':

14 ואין נזונות מן הבנות - הקטנות מן הגדולות דבמקום שהן יורשות כל הנכסים ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבן:

15 גמ' גדול אחי - שנושא ונותן בנכסים ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו מיליה:

16 מאי דעבד עבד - ולא יטלו כנגדו ומיהו לכתחלה אין לבזבז בממון אחיו כל כך:

17 בשרכא - אדם בטל שאין להם ריוח בדבר:

18 מאי קאמר - דמתני' לפי משמעותה קשיא רישא לסיפא דקתני רישא נשאו גדולים ישאו קטנים והדר תני אם אמרו קטנים דמשמע לא ישאו קטנים:

19 ועמדה וניסת - והכניסה כל נכסיה לבעלה כדרך נשואה:

20 בעל לוקח הוי - מי שויוהו רבנן בנכסי אשתו בין בחייה בין לאחר מיתה כדין לוקח או כדין יורש ונפקא מינה לכל דינין החלוקין בין מקח לירושה כי הנך לקמן בשמעתין:

21 ישאו קטנות מבעל - חלקם המגיעם אלמא יורש הוי:

22 ישאו קטנות לבעל - מממון אביהן המונח ועומד עדיין בתפוסת הבית כנגד אותו ממון שנטלה הגדולה:

23 ומקשינן והתני ר' חייא נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל - אלמא מיד הבעל מוציאים מכלל שהכניסה לו כל הממון ואפי' חלק הקטנות ושמע מינה מדמוציאין מידו דיורש הוה דאי לוקח הוה מלוה על פה הוא ולא טריף ממשעבדי ומשני לעולם לוקח הוי מיהו מלוה בשטר היא האי פרנסת הקטנות דשאני פרנסת נשואין דאית ליה קלא וכמלוה בשטר דמיא הלכך טריפא ממשעבדי ומוציאין אפי' מיד הלקוחות דגרסינן בפ' מציאת האשה האחין ששיעבדו מוציאין אפי' מיד הלקוחות לפרנסה ואין מוציאין למזונות וכל שכן מן היורשין ולעולם אימא לך לוקח הוי ולענין לוותה ואכלה ונישאת לא גבינן מבעל:

24 אמר ליה רב פפא לרבא - דבעי למפשט מדרבי חייא יורש הוי:

25 לאו היינו דשלח רבין כו' - ומהא איכא למפשט שפיר דיורש הוי:

26 אלמנתו נזונת - בתנאי כתובתה שכך כתב לה ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסיי כל ימי מיגר ארמלותיך:

27 ניסת הבת - והכניסה הנכסים לבעלה אלמנתו נזונת מנכסיו:

28 מתה הבת - וירשה בעל:

29 אמר רב יהודה כו' - אמורא הוא:

30 ואמרו אלמנתו נזונת - דלעולם היא נזונת עד שתנשא או שתתבע כתובתה או שירצו היורשין ליתן לה כתובתה כדאמרינן בכתובות:

31 אי אמרת בשלמא - בעל בנכסי אשתו אפילו בחייה יורש הוי משום הכי קתני נישאת הבת אלמנתו נזונת מנכסיו דאע"ג דמזון האשה והבנות לא טרפא ממשעבדי דהיינו לקוחות מיורשין מיהא גביא:

32 אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי נזונת - והתנן בהנזקין גיטין ד' מח: אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם:

33 והא תנן - בבכורות:

34 שאין חוזרין - לבעליהן שאין חוזרין אלא ממכר:

35 הבכורה - חלק בכורת הבכור כדמפרש התם מתנה קרייה רחמנא לתת לו פי שנים:

36 והיורש את אשתו - מפרש התם קסבר ירושת הבעל דאורייתא ואי לוקח הוי משעה שנשאת אפילו לאחר מיתה לא נפקא מכלל מקח וממכר ותהדר ביובל:

37 באושא התקינו - שגלתה סנהדרין לשם כדמפרש בר"ה ד' לא.:

38 האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה - שאם ימות בעלה יזכה בהן ואם תמות היא ויירשה בעל יפסידו. ונכסי מלוג הן נכסים שנפלו לה מבית אביה או שהכניסה קרקעות שלא נשומו בכתובתה ולא קיבל בעל עליו אחריות ואוכל פירותיהן בחייה כתקנת חכמים תחת פרקונה ולהכי מיקרי מלוג שמולגן ומחסרן בעל שאוכל הפירות כמליגת הראש:

39 אי אמרת בשלמא לוקח שויוהו - רבנן משעה שנשאה משו"ה מפיק דלוקח ראשון הוי אלא אי אמרת בעל בנכסי אשתו יורש הוי משעת נשואין אמאי מפיק למה תקנו באושא שהבעל מוציא והלא האשה שהיא מורשת אותו מכרה ואין כח ביורשין לירש מה שמכר אביהן אלא ודאי מדתקנו שהבעל מוציא כך היה עיקר תקנת אושא שיהא הבעל לוקח בנכסי' משעה שנשאה והלכך מוציא שהרי קדם מקחו למקחן של לקוחות:

40 אלא אמר רב אשי כו' - לתרץ על כל אלו הדברים שיש מקומות שעשאוהו כיורש ויש מקומות שעשאוהו כלוקח:

41 והיכא דטבא ליה כו' - כדמפרש ואזיל:

42 גבי יובל כו' משום פסידא דידיה - דלא תהדר ביובל למשפחת אשתו:

43 גבי דרבין - אע"ג דאיכא פסידא דידיה חיישי' לפסידא דאלמנה שמאחר שקדם תנאי מזונותיה לנשואין לא טוב לנו להפסידה בידים:

44 דאיכא פסידא דלקוחות - אמאי לא חיישינן כי היכי דחיישינן לפסידא דאלמנה:

45 דיתבא תותי גברא - וראוי ליורשה כשתמות ואלו הערימו להוציאם מידו הלכך יפסידו ולענין שאילתא דשאילנא פי' רבינו חננאל ורואה אני את דבריו לוותה ואכלה ועמדה וניסת מסתברא דכיורש הוי משום פסידא דמלוה וכן סוגיא דשמעתא דכל היכא דאיכא פסידא כגון פסידא דאלמנה דליכא למימר איהו דאפסיד אנפשיה שויוהו רבנן כיורש:

46 מתני' מרובין - מפרש בגמרא:

47 והבנות יזונו - מזונות ופרנסת נשואין עד דתבגרן או עד דתנסבן לגוברין כדתנן בכתובות ד' נב: נג::

48 ישאלו - יחזרו על הפתחים:

49 בשביל שאני זכר הפסדתי - בתמיה ובגמ' מפרש מאי קאמר אלא לא אפסיד ונזונים יחד:

50 אמר רבן גמליאל כו' - והכי הלכתא כאדמון דאמר בפ' בתרא דכתובות כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו:

51 גמ' כדי שיזונו - פרנסה ומזונות:

52 אלו ואלו - בנים ובנות:

53 כי אמריתא - אחר פטירתו של רב ובאתי ללמוד קמיה דשמואל:

54 עד שיבגרו - שכך התנה להן אביהן עד דתבגרן או תנסבן כדאמר בכתובות ואינך מועטין ויזונו הבנות עד שיבגרו והמותר לבנים כדמפרש ואזיל: